חמש תזות בדבר רפובליקת פלסטין פדרלית דמוקרטית

חמש תזות בדבר רפובליקת פלסטין פדרלית דמוקרטית

Democratic FederalRepublic of Palestine – DFRP

מאת: אורי דייויס

תזה ראשנה

ההכרה בארגון השחרור הפלסטיני (אש”פ  Palestine Liberation Organization- PLO) כנציגו של העם הפלסטיני וצירופו כארגון חבר במעמד של משקיף אצל העצרת הכללית של ארגון האו”ם בשנת 1974 הינו אחד ההשגים היותר המשמעותיים של תנועת ההתנגדות הפלסטינית;

תזה שניה

הישג זה מחייב את אש”פ לכפוף עצמו לאותן אמות המידה של החוק הבינלאומי המתיישבות עם ערכי ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם ולכבד את כלל החלטות ארגון האו”ם שיש להן נגיעה בשאלת פלסטין;

תזה שלישית

אי לכך, מן הראוי כי כלל הארגונים הפלסטינים ויזמות הסולידריות עם זכויות העם הפלסטיני המחוייבים להכרה באש”פ כנציגו של העם הפלסטינית כנקודת מוצא ג”כ לכפוף עצמם לאמות המידה הנ”ל ולכלל ההחלטות הנ”ל;

תזה רביעית

סביר להניח כי מימושן של כלל החלטות ארגון האו”ם שיש להן נגיעה בשאלת פלסטין (ובהן החלטת העצרת הכללית מספר 181 משנת 1947 והחלטה מספר 194 משנת 1948) תוביל לפתרון של של מדינה אחת דמוקרטית, פדרלית ודו-לאומית, רפובליקת פלסטין פדרלית דמוקרטית (Democratic Federal Republic of Palestine – DFRP) המאגדת שלוש ישויות (Wilayat): המדינה (Wilaya) הערבית של פלסטין (בגבולות 1947); המדינה (Wilaya) ה”יהודית” (או מוטב: העברית) של פלסטין (בגבולות 1947); וקרית ירושלים (בגבולות 1947) בבחינת גוף נפרד כפוף למשטר בינלאומי יחודי בניהול ארגון האו”ם (Corpus Separatum under a special international regime administered by the United Nations) – שלוש ישויות הכפופות לריבונותו של הפרלמנט הפדרלי של הרפובליקה ומאוגדות יחדיו באזרחות פלסטינית פדרלית אחת, בחוקה דמוקרטית-ליברלית, ובאיחוד כלכלי.

מן הדין כי כל אלה המחוייבים לעקרון ההפרדה בין המדינה מחד גיסא ומוסדות הדת מאידך גיסא, יעשו ככל שבידם להבטיח כי הרפובליקה הפלסטינית הפדרלית והדמוקרטית תהייה רפובליקה סוציאלית.

תזה חמישית

מימשן של כלל החלטות ארגון האו”ם שיש להן נגיעה בשאלת פלסטין הוא מן האפשר אך ורק על בסיס אנטי-ציוני, היינו על בסיס ביטול החקיקת האסטרטגית של האפרטהייד הישראלי, ובראש ובראשונה חוק

נכסי נפקדים, חוק השבות, וחוק רשות הפיתוח (העברת נכסים) (שלושתם משנת 1950); חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל (משנת 1952); חוק הקרן הקיימת לישראל (משנת 1953); האמנות בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית (משנת 1954) ;  חוק יסוד: מקרקעי ישראל, חוק מקרקעי ישראל, וחוק מינהל מקרקעי ישראל, (שלושתם משנת 1960) ; האמנה בין ממשלת ישראל לבין הקרן הקיימת לישראל (משנת 1961).

Advertisements

הקו הירוק נמחק מזמן – אבל עלינו לשמור על הקווים האדומים

הקו הירוק נמחק מזמן – אבל עלינו לשמור על הקווים האדומים

מאת: יואב חיפאווי

הפעולה לשינוי מתחילה בהכרה במצב הקיים… עם כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בשנת 1967 איחדה ישראל את אדמת פלסטין תחת כיבושה. אנו ניצבים מול מדינת אפרטהייד אחת בין הירדן והים. האם עלינו לשאוף להחזרת החלוקה אשר נמשכה מאז 1948 ועד 1967 או לפעול כדי להפוך את המצב על פניו, להפיל את משטר האפרטהייד ולכונן פלסטין חופשית ודמוקרטית אחת בכל האדמה הכבושה?

אומרים לנו שישראל לא תסכים לפיתרון המדינה האחת… אבל ישראל אינה מסכימה לשום פיתרון. לכן מידת הריאליזם של פיתרון כלשהו תלויה ביכולתנו לכפות אותו, כלאמר נובעת מבניית כוח ציבורי שיהיה מסוגל להביא למימוש הפיתרון במציאות.

טיפוח האשליות לגבי חלוקת פלסטין כפתרון לסכסוך מסוכן ומעכב כל התקדמות לפתרון ממשי. הצגת פיתרון זה דוחקת את זכות השיבה אל השוליים, מחזקת את חלוקת הפלסטינים באדמת המולדת בין “67” ל-“48”, נותנת לגיטימציה לכיבוש של 48 ולטיהור האתני, מקבלת את העיקרון של מדינה יהודית, מכירה במדינת הכיבוש כנציגת “זכות ההגדרה העצמית של היהודים” ומונעת שותפות אמיתית במאבק למען השיחרור ממשטר ההפרדה הגזענית.

הדבקות בעיקרון של אחדות הארץ וההתנגדות לכיבוש ולטיהור האתני בכל מקום אין פרושם כי או שפלסטין תשתחרר כולה בבת אחת או שלא תשתחרר לעולם. ישראל כבר נאלצה לסגת מרצועת עזה תחת לחץ האינתפאדה העממית וההתנגדות המזויינת. נסיגה כזו הינה הישג אך היא איננה פיתרון.

ההעלאה מחדש של התוכנית לשחרור כל אדמת פלסטין, באמצעות התוכנית למדינה דמוקרטית אחת, יכולה לעצב מחדש את אופני ההתארגנות וחוקי העימות ולכן היא מצריכה לימוד יסודי ובהירות…

אחד מגורמי הכוח של פיתרון זה שהוא מסרב לוותר על הזכות הפלסטינית אבל באותו זמן מציע את הפיתרון הטוב ביותר לנתק את התושבים היהודים מהציונות ולשלב אותם כאזרחים שווי זכויות במדינה הדמוקרטית. בעוד שישראל כמוסד גזעני אינה יכולה לקבל פיתרון זה, פעולתנו בקרב הציבור היהודי למען קבלת פיתרון זה מושכת את השטיח מתחת רגלי הממסד.

זהו פיתרון צודק וכולל. עלינו להבין כי הוא אינו פיתרון “בשבילנו” – או “לאנשים הטובים” – אלא פיתרון לכולם. מי שמבקש צדק וזכויות יתמוך בו כי הוא מבטיח את זכויותיו בעוד שהאחרים יקבלו אותו בהעדר ברירה אחרת.

עם הדבקות באחדות הארץ והצגת הפיתרון הדמוקרטי ה”זכויותי” לכל האנשים – צריך לשמור על קו אדום אחד שלגביו אין לוותר וממנו אין לסגת: פיתרון זה נועד לכל תושבי פלסטין וכל בעלי הזכות בארץ זו – ושומר קודם כל על הזכויות שנגזלו. הראשונים שיש להם זכות לשוב ולבנות את חייהם בפלסטין החופשית והדמוקרטית הם הפליטים הפלסטינים קורבנות הטיהור האתני הציוני. כל וויתור על זכות השיבה כמוהו כשותפות בפשע הטיהור האתני – פשע נגד האנושות שלגביו אין התיישנות כמו זכות השיבה עצמה שגם היא אינה פגה עם הזמן.

מדובר במדינה דמוקרטית אחת בכל פלסטין – ובשיבת כל הפליטים אל כל קצווי המולדת החופשית.

מהו רעיון ה-“ODS” – מדינה דמוקרטית אחת?

מאת: דוד ניר

אזרחים יקרים, בני כל הלאומים והדתות בחבל ארץ זה:

עד כה כוחנות ואפליה מגובה בגזענות האפילו על מציאות החיים בחבל ארץ זה המשתרע בין הירדן לים. שנים ארוכות רצונות רעים וחמדנות בוטה, מגובים בקיצוניות דתית  – ניתבו את סדר היום בפלסטין/ישראל מאז 48, והרגילו אותנו להטיל ספק באפשרויות אחרות, ולו  רק משום עוצמת האלימות המשולחת מהצד היהודי.

אולם דברים משתנים בעולם: די להביט במה שהתחולל בעולם הערבי ב 5 השנים האחרונות על מנת להכיר בכך כי שינויים אפשריים ואף במהירות מפתיעה, ביחס לקיבעון הקודם.

רעיון המדינה הדמוקרטית האחת (ODS)ׂמנסה לקדם מציאות עתידית של חיים בשוויון ושותפות מלאה בשטחן המאוחד של פלסטין/ישראל. הרעיון מדלג קדימה על פני קיבעון האיבה והנצלנות הכוחנית, הסבל והאפליה, שנכפו ע”י הצד היהודי. רובנו מייחל  למועד שבו רוב הציבור בשני הלאומים יהווה גורם בעל משקל השואף למציאות נאורה יותר ונטולת כוחניות ואפליה. אין ספק שהאג’נדה היודו-ישראלית המקורית מנוגדת לרעיון זה, ולרבים שחסו תחת השפעתה יקשה להמיר את עמדתם המקובעת בתפיסה שוויונית והוגנת, ולאבד, מבחינתם, את המונופול על סדר היום.

בפרספקטיבה רחבה ה ODS עשוי לשמש כמתווה נאות לשינוי המיוחל, בייחוד אם יותר ויותר אזרחים ייבחנו אותו ברצינות ויתמכו בו לאחר שהגיעו למסקנה שהכיוון הנוכחי הוביל תמיד למבוי סתום, והבטיח רק יותר אלימות וסבל. ה ODS מבוסס על תפיסה מאוזנת ושוויונית, שכל כך נחוצה לכולנו.

אנו, תומכי הרעיון, מנסים לתאר את אפיה הרצוי של המדינה הדמוקרטית האחת בתקווה שהנושא יישקל ע”י כל אחת ואחד וייתפס כמציאות אפשרית המצפה למימושה.

זו מציאות שבה ההגמוניה הישראלית המבוססת על עוצמה צבאית לא מרוסנת ושלטון מדכא פינתה דרכה לתפיסה מתקדמת יותר ברוח מגילת זכויות האדם והסכמה להסתמך על החוק הבינלאומי, וויתרה על הזהות הכוחנית והמאפיינים השבטיים האתנוצנטריים, על הבלעדיות בשליטה במוסדות השלטון ובמשאבי האזור.

אנו מנסים לתאר מציאות שבה ישראל היהודית, לאחר שהבינה את טעויות ושיגיונות  עברה,  מנסה לתקן את תוצאות 65 שנות הפורענות והאפליה בעם הפלסטיני וכפועל יוצא גם במדינות ערב השכנות.

בעקבות ההבנה והחרטה מגיע גם הרצון לתיקון, וכשיישנו רצון כנה כזה, גם מה שנתפש כבלתי ניתן לתיקון עשוי לפנות מקום לאופקים חדשים.

מצע  הODS שחובר בשותפות ע”י קבוצת פלסטינים ויהודים  מוגש לעיונכם ובקורתכם.

אנו מייחלים לפריחתו של עידן חדש של שוויוניות ויצירת מסגרת חברתית נטולת לאומנות וזכויות ייתר, המכבדת את ייחודם של כל אזרחיה, מסגרת התומכת בפוטנציאל ההתפתחותי של כל אינדיבידואל באשר הוא.

מדוע תומכת הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית בפתרון “מדינה אחת דמוקרטית”?

הליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית היא ארגון קומוניסטי של פלסטינים ויהודים המחזיק במסורת המהפכנית של מרקס, אנגלס לנין וטרוצקי. אנו פועלים בפלסטין הכבושה (מדינת ישראל) במטרה להקים מפלגת פועלים מהפכנית שתשמש הנהגה אלטרנטיבית לכל המאבקים הדמוקרטיים והסוציאליסטיים בארץ.

המאבק למען זכות השיבה הוא המאבק הדמוקרטי מרכזי באזורנו, אליו הצטרף לאחרונה, פעם נוספת, מאבק המוני למען שחרור כל האסירים הפוליטיים הפלסטינים. תמיכה או התנגדות לזכות השיבה היא מבחן לנאמנותו של אדם לעקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר. זכות השיבה היא גם הדרישה הדמוקרטית שמימושה לא יאפשר בשום אופן את קיומן של שתי מדינות לאום – אחת ערבית-פלסטינית ואחת יהודית זו לצד זו.

לצערנו, בימינו, אין רבים מקרב היהודים, גם הדמוקרטיים ביותר מביניהם שמוכנים להסכים לשיבת פליטים מלאה. עוד יותר מצערת היא המציאות בה אותם הפלסטינים שמוכנים למאבק ממשי ולא רק סמלי למען זכות השיבה, אינם נמצאים בעמדה שהם יכולים לסמוך על ההנהגה שלהם שתוליך את המאבק לניצחון.

אין זה מפליא כלל! אחרי 65 שנות מאבק – הפליטים טרם שבו, אחרי אלפי ימי שביתת רעב מצטברים – האסירים טרם שוחררו ופלסטין עדיין שטח ישראלי כבוש מן הים עד הנהר. אנו סבורים כי מה שעומד מאחורי מציאות זו הוא האינטרסים המעמדיים של ההנהגה הפרו-קפיטליסטית של הפלסטינים, ערביי האזור ושאר עמי המזרח התיכון. פעם אחר פעם, ניצחון אחר ניצחון של מאבק הגבורה הפלסטיני, מתמוסס ונעלם. במקום שחרור לאומי ודמוקרטיה, ההמונים הפלסטינים סובלים רק עוד ייהוד, עוד הריסות בתים, עוד מאסרים פוליטיים, עוד רצח ועוד טבח, ועוד ועוד…

ההמונים הפלסטינים אינם אשמים בכך! הם הוכיחו לכל אורך התקופה את נכונותם להילחם, להקריב, לדמם, לרעוב. מי שלא הוכיח את עצמו הוא מי שישב פעם אחר פעם לשולחן המשא ומתן, מכר זכות אחר זכות וקנה תרמית אחר תרמית של הציונים והאימפריאליסטים.

לפיכך, הדרך החוצה ממעגל הדיכוי וההרג מתמקדת ביציאה ממשבר של הנהגה. אנו סוברים כי רק תחת הנהגת מעמד הפועלים המהפכני, המאורגן במפלגה מהפכנית, ובתמיכת הפלאחים, בעלי העסקים הקטנים, מובטלים, נשים, סטודנטים וצעירים, ניתן לנצח במאבק למען מדינה דמוקרטית מן הים עד הנהר. אולם משיושג ניצחון זה, אין שום סיבה שמעמד הפועלים יסתפק בהקמת מדינה דמוקרטית קפיטליסטית, בה אותם בעלי הון שהביאו לכשלון המאבק ישלטו, וימררו גם את חיי היומיום ברודנותם הכלכלית. לא ולא, מעמד הפועלים יקים אז מדינת פועלים רב לאומית בתמיכת הפלאחים מהים ועד הנהר. מדינה זו תהווה חברת מעבר מן השיטה הקפיטליסטית לאופן יצור סוציאליסטי, דמוקרטי, המותאם לצורכי כל תושבי הארץ ולא לרווחיהם של העשירים.

כיצד, אם כן, יכול מעמד הפועלים לפרוץ את הדרך להנהגה? אנו מציעים, למשל, הקמה של רשת ועדי פעולה דמוקרטיים להגנה על פלסטינים ועובדים זרים מפני התקפות ציוניות גזעניות ולהכין באמצעותם את התשתית למאבק המוני כנגד הדיכוי הלאומי והגזעני בכל פלסטין. פעולה נוספת שניתן לנקוט היא לפתוח מיידית בשביתה כללית למען שחרור כל האסירים הפוליטיים הפלסטינים.

info@the-iselague.com

מקור הנכבה – ההחלטה על חלוקת פלסטין!

מקור הנכבה - ההחלטה על חלוקת פלסטין!

גילוי דעת של הוועד למען מדינה דמוקרטית חילונית

אפריל 2013

לפני 66 שנה, ב-29 בנובמבר 1947 החליטה העצרת הכללית של אירגון “האומות המאוחדות”, על חלוקת פלסטין לשתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית.

 ההחלטה הבלתי הוגנת שבה תמכו שתי המעצמות הגדולות דאז – רוסיה הסובייטית וארצות הברית – חיסלה את האפשרות של חיים משותפים של יהודים וערבים בפלסטין דמוקרטית, וגרמה לפריצתה של מלחמת אזרחים שהפכה למבצע לטיהור אתני. רוב הפלסטינים הפכו לפליטים ואת אדמתם חילקו ביניהם המדינה הציונית וממלכת עבר הירדן של האמיר עבדאללה.

לפלסטינים לא היתה מעולם שום סיבה לקבל את ההחלטה השרירותית לחלק את מולדתם, ובוודאי שלא על פי דרישת האימפריאליסטים והציונות להקצות למעלה ממחצית הטריטוריה ליהודים שהיוו בקושי שליש מתושבי הארץ.

המעצמות ניצלו באופן ציני את הזעזוע שבא בעקבות רצח יהודי אירופה על ידי המשטר הנאצי בגרמניה. הם ראו הזדמנות להקמתה של מדינה יהודית, מבודדת באזור, שתהיה כל כולה תלויה בהן ותדע לעמוד על משמר האינטרסים שלהן. את מחיר הציניות המרושעת הזאת שילמו הפלסטינים.

האימפריאליזם האמריקני לא היה בודד בתמיכתו במדינה היהודית. המשטר הסטליניסטי במוסקבה  היה התומך הנמרץ ביותר של  התנועה הציונית, סיפק לכוחות הצבא הציוני כמויות אדירות של נשק , ואימן טייסי קרב ב”עיסקת הנשק הצ’כית” (אפריל 1948).

כך נחרץ גורל הפלסטינים לשואה, גלות ואובדן המולדת.  האסון  של 1948,   והפשעים המתלווים לו עד היום מקורם בהחלטת החלוקה הרת האסון על חלוקת  הארץ.

 את הטבח  המתמשך הזה ניתן לעצור דרך ביטול  החלטת החלוקה!

יש להחליף את “המדינה היהודית ” ברפובליקה חילונית דמוקרטית בכל שטח הארץ!

רק זו תוכל להחזיר את הפליטים!  רק זו תוכל לבנות משטר של שוויון מלא  שני מרכיבי האוכלוסייה בפלסטין .

www.onerepublic.org

כדי שלא תהיה חלום בלבד: מחשבות על המדינה האחת

כדי שלא תהיה חלום בלבד: מחשבות על המדינה האחת

מאת: סלמאן נאטור

קטעים ממאמר שפורסם בכתב העט “אלאדאב” היוצא בביירות, גיליון 9-10 משנת 2009

“קבוצת יפו למען מדינה דמוקרטית אחת” מוציאה חוברת מיוחדת לחלוקה בתהלוכת השיבה ביום שלישי ה-16.4.2013. לשם כך תירגמתי קטעים ממאמר של הסופר ואיש העקרונות סלמאן נאטור – כמקדמה על חשבון החוברת אני מפרסם קטעים אלו כאן…

* * *

לאיזה סדר יום שייך הרעיון של “מדינה חילונית דמוקרטית”? או לאיזו אג’נדה עליו להשתייך?

האמת היא שרעיון זה מעולם לא הוסר מסדר היום של הדמוקרטים החילונים הערבים. הוא תמיד נלקח בחשבון על ידי השמאל הערבי שבונה את עמדתו הפוליטית מנקודת מוצא מוסרית תוך הסתמכות על דיאלקטיקה הסטורית.

* * *

כדי שלא תהיה המדינה החילונית הדמוקרטית חלום בלבד, היא צריכה להפוך לתוכנית פוליטית שגבולותיה מהנהר עד הים וממטולה בצפון ועד הים האדום בדרום. לתכנית זו אין מחלוקת עם אף אחד על גבולות – וזה כשלעצמו מרכיב חשוב בשירטוט גבולות התכנית.

אין מחלוקת על כך שבעלי העניין הם תושבי מדינה זו בעלי כל ההשתייכות הלאומית והדתית: זו מדינת הערבים והיהודים, ובה גם ארמנים, צ’רקסים ובני לאומים ודתות אחרים, אשר צריכים להיות חלק בלתי נפרד ממדינה זו. זאת משום שהמדינה תתבסס על פלורליזם תרבותי ולאומי, תעצב את משטרה בהתאם לפלורליזם זה, תבטיח אזרחות מלאה לכל אזרחיה, ללא כל זכויות יתר לקבוצות מסוימות וללא אפליה כנגד קבוצות אחרות. המדינה תתבסס על הפרדת הדת מהמדינה, היא לא תהיה כפופה לכל שיקולים דתיים, אבל היא תבטיח חופש פולחן ודת לכל אזרח ותספק שירותי דת לכל הדתות, כמו כל השירותים האזרחיים האחרים. היא תטפח תחושה של אזרחות ושייכות בלב כל אזרחיה, באמצעות תכני האזרחות וסמליה, כגון דגל, המנון לאומי וכיו”ב.

* * *

ביבי נתניהו, בערמומיותו הפוליטית, מנופף מול הפלסטינים בסיסמה: “אם תתנו – תקבלו!” כאילו הפלסטיני הוא שגזל וישראל היא המבקשת את זכויותיה. בכך הוא הופך את ההיגיון של המשא ומתן. זו היתה צריכה להיות הסיסמה הפלסטינית מול הישראלים, או אף מעבר לכך היה על הפלסטינים לאמר: “אם תחזירו – תיקחו!”.

מה שלקחה ישראל מהעם הפלסטיני עד כה ברור לחלוטין: היא לקחה ממנו את מולדתו על כל אדמתה ושמיה. לפלסטיני יש זכות מלאה להחזיר את מה שנלקח ממנו. מבחינה מוסרית, הוא אינו נדרש לספק משהו בתמורה. יש לו את הזכות לשים את תביעותיו הלאומיות על השולחן לכל משא ומתן, ושהישראלי יציג כל מה שיחפוץ.

* * *

פתרון המדינה החילונית הזאת, בהיותו הפתרון האופטימלי לסכסוך במזרח הערבי, הוא האלטרנטיבה המועדפת על ידי שוחרי הדמוקרטיה בקרב הערבים הפלשתינים והישראלים. פתרון זה לא נועד לכפיה על אחד מהצדדים: ראשית משום שהוא מבוסס על עיקרון דמוקרטי, ושנית כי הוא משלב כל אדם, ללא קשר להשתייכותו, במדינה זו.

אבל סיסמה זו עלולה להשאר חלום אוטופי אם תישאר מנותקת מהתהליך הדמוקרטי במזרח הערבי, בעיקר במדינות השכנות לפלסטין. האם יתכן שנקים מדינה חילונית דמוקרטית בפלסטין בקרב משטרים שהסעיפים הראשונים בחוקותיהם מקנים להם שיוך דתי ועדתי, הם מאורגנים לפי השתייכות שבטית וחמולתית, מתקיימת בהם אפלייה בין קבוצות אתניות ודתיות, הם כופים צנזורה צבאית הדוקה על ספרים וכולאים סופרים ומשוררים שהעזו לכתוב בחופשיות על רגשותיהם ומחשבותיהם?

* * *

כבר נכתב רבות על הרעיון של מדינה אחת. מיום ליום גדל מספר התומכים ברעיון זה. כמו כן נערכו כנסים רבים בעולם הערבי, באירופה ובאמריקה. כתבים וכנסים אלו חשובים והכרחיים. אבל השלב הבא צריך להיות גיבוש היסודות של תכנית זו, מטרותיה והשלבים ליישומה. חשוב מכל לתת צורה מוחשית למדינה זאת: שם, דגל, חוקה, צורת המשטר והתנאים לקיומה.

כדי שלא שלא תהיה זו רק תוכנית אוטופית המדגישה את יפיה בלבד, יש לבחון את המכשולים וכיצד להתגבר עליהם. בפנינו מכשולים רבים ויש צורך לאומץ עילאי, רמה גבוהה של יושר אינטלקטואלי, גילוי לב, ראייה צלולה, נכונות עקרונית לשינוי קיצוני במציאות העגומה שאנו סובלים בכאב … אבל גם בקהות חושים או פטליזם קשה להבנה.

אי אפשר להשלים שלבים אלו של עיצוב החזון אלא דרך הקמת קבוצות עבודה של אנשי רוח, פוליטיקאים ומומחים, פלסטינים וישראליים, שיתכננו עתיד טוב יותר לקיום באזור זה. שותפים ערבים ממדינות האזור יעוררו את הדיון על מקומה של מדינה זו בתהליך הדמוקרטי הערבי ומשמעות קיומה במזרח הערבי בין מערכת המדינות הערביות שעליהן לעבור דרך חשובה בכיוון הדמוקרטיה החילונית. מובן כי השתתפות מומחים, אנשי רוח ופוליטיקאים מהעולם תוסיף ממד רחב יותר ליוזמה זו.

על סדר יום של כל אלה יש להציב את הרעיון של “מדינה חילונית דמוקרטית בפלסטין מהנהר ועד הים” כדי שיתורגם לתוכנית ניתנת לביצוע וברת קיימא.

 ׁ(לקריאת הנוסח המקורי בערבית)

הצהרת מינכן למען הקמת המדינה הדמוקרטית האחת בפלסטין ההיסטורית

הצהרת מינכן למען הקמת המדינה הדמוקרטית האחת בפלסטין ההיסטורית

מינכן, גרמניה, 29 ביוני – 1 ביולי, 2012

מדינה דמוקרטית אחת תוקם בכל אדמת פלסטין ההיסטורית בין הים התיכון ונהר הירדן. המדינה האחת תהיה מדינת כל אזרחיה, כולל אלו החיים היום בשיטחה וכל אלו שגורשו ממנה במשך מאה השנים האחרונות וצאצאיהם. הארץ תהיה מדינה עצמאית בעלת ריבונות, כל האזרחים יהנו בה מזכויות שוות ולכולם יתאפשר לחיות בחרות ובבטחון.

המדינה הדמוקרטית האחת בפלסטין תשים קץ לטיהור האתני, לכיבוש ולכל צורות האפליה הגזענית מהן סבל העם הפלסטיני תחת שלטון הציונות \ ישראל.

פלסטין המאוחדת צריכה להיות מדינה דמוקרטית אזרחית שבה יהנו כל אזרחיה מזכויות שוות להצביע בבחירות, להציג את מועמדותם לתפקידים השונים ולהשתתף בניהול השלטון בארץ. לא יתאפשר שום חוק, מוסד או נוהג אשר יפלה בין אזרחי המדינה על רקע גזע, מין, צבע, שפה, דת, דעה פוליטית או לא פוליטית, מוצא לאומי או חברתי, רכוש, מקום לידה או כל מצב אחר.

המדינה תתבסס על עיקרון הפרדת הדת מהמדינה. המדינה לא תייסד או תאפשר מעמד מיוחד לדת כלשהי אבל תבטיח את חופש הפעולה לכל הדתות.

אחת המטרות הראשיות של המדינה החדשה יהיה לאפשר לפליטים הפלסטינים ולכל צאצאיהם להגשים את זכותם לשיבה אל כל המקומות מהם גורשו, לבנות מחדש את חייהם האישיים והחברתיים ולהשתתף בבניין המדינה החדשה. הרכוש הפרטי יוחזר לפליטים הפלסטינים. המדינה תדאג להסדיר את השיבה והפיצויים והשבת זכויות העם הפלסטיני תוך כיבוד השיוויון בזכויות וההגנה על כל האזרחים בהתאם לחוק.

אדמות הציבור יהיו רכוש המדינה ולכל אזרחיה יהיו זכויות שוות לשימוש בה. האדמות, משאבי הטבע והתשתיות הציבוריות ינוהלו לטובת כל האזרחים בצורה שיוויונית וללא אפליה.

המדינה תדאג לאקלים מתאים להבטחת חופש הדיבור לכל אזרחיה. המדינה תבטיח חופש ושגשוג לכל השפות, האמנויות והתרבויות. לכל האזרחים יהיה חופש מלא לבחור את לבושם, להשתמש בשפתם ולבטא את מורשתם התרבותית ללא אפליה.

לתושבים תהיינה הזדמנויות שוות לעבודה בכל הרמות ובכל מגזרי החברה. המשרות לא יוגדרו או יוגבלו על בסיס מין, גזע, דת או רקע חברתי. יש למנוע הפרדה בין האזרחים בחינוך ובהכשרה המקצועית בכל צורה שתפריע לשיוויון ההזדמנויות לכל האזרחים להגיע למשרות או ההזדמנויות להגשמת שאיפותיהם וחלומותיהם.

על המדינה לכבד את החוק הבינלאומי ולשאוף לפיתרון סכסוכים בדרכי שלום  באמצעות משא ומתן והבטחת הביטחון הקולקטיבי על פי אמנות ארגון האומות המאוחדות. המדינה האחת תחתום ותאשרר את כל ההסכמים הבינלאומיים הקשורים בזכויות האדם והזכויות הכלכליות, החברתיות, התרבותיות והפוליטיות, כפי שהן מופיעות באמנות הרלוונטיות באו”ם, תוך דגש על המאבק בגזענות. על המדינה לשאוף ולהשתתף בהקמת אזור מפורז מנשק השמדה המונית במזרח התיכון.

וועידת מינכן קוראת לפעילים להתאחד להקמת תנועה בינלאומית פעילה שתיבנה סביב חזון משותף שיבטא את המכנה המשותף בין כל ההצהרות והיזמות השונות למען המדינה הדמוקרטית האחת בפלסטין ההיסטורית.